לדוגמה, אם נציב בתא B2 את הנוסחה =A1+1, האקסל מפענח את הנוסחה כ – "הוסף 1 לתא הנמצא שורה אחת מעלי ועמודה אחת לימיני".
כשנעתיק את הנוסחה ונדביק אותה לתא C2, הנוסחה תשנה ל- =B1+1
הדבקתה בתא B3 תשנה אותה ל – =A2+1 וכך הלאה.
מכיוון שצורת העבודה באקסל היא לרוב – כתיבת נתונים באופן אנכי, וגרירת הנוסחה כלפי מטה – יש חשיבות גדולה שהנוסחה תירשם כמו שצריך, ותתייחס לתאים הרלוונטיים גם בגרירה
לדוגמא:
בדוגמא זו, הגדרנו שכר לכל עובד – 10% מסך כל המכירות. נקליד את הנוסחה בתא A5.
לכאורה הנוסחה פשוטה: =H5*I5
נקליד את הנוסחה בשורת הנוסחאות ונבדוק את התשובה. אכן זו הנוסחה:
כעת, נגרור את הנוסחה – ונבין למה חשוב נושא הקיבוע:
שאלה: מדוע קיבלנו בתא A6 את התשובה: "VALUE" , ובשאר התאים לא קיבלנו תשובה כלל?
תשובה: כי במקרה זה היינו צריכים לקבע את התא בו רשום 10% – אמנם אנו רוצים שהאקסל יחשב כל משכורת אינדיבידואלית, אך תמיד באופן קבוע יכפילה ב 10% .
במקרה זה נקבע את השורה, ע"י כתיבת סימן ה – $ משמאל לשורה:
כעת קיבלנו תשובות נכונות!
- ישנם ארבע אפשרויות שונות לקיבוע: קיבוע מלא; קיבוע שורה; קיבוע עמודה; ללא קיבוע כלל.
- כאשר הנך מעוניין להתייחס לכתובת תא באופן מוחלט, הקדם לרכיב אותו תרצה לקבע (שורה או עמודה) את סימן ה – $.
- לעיתים נרצה לסמן טווחים גדולים, או סתם להקל את עבודת ההקלדה – האקסל מאפשר להעביר בין מצבי הקיבוע השונים בלחיצה על מקש F4.
